HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – זה מכבר נתרוקנה הקהילה מיהודיה וממנהיגיה, ונותרו בה רק זקנים וחולים וקטנים התלויים בהם. גברים לא נשארו בעיר. מי שהיה לו במה לשלם ומי שהיה לו אל מי לפנות מיהר ויצא. נשארו המאות שנשארו כצאן בלא רועה. לא עבר זמן והקהילה הגוססת החלה להראות סימני חיות. מתוך הקהל קמו כמה אנשים נבונים ופעלתניים ונטלו בידם את הרסן. זה הציע את זה וזה האמיר את זה עד שנתכנסו כמאליו.
ועד בן שבעה יהודים ישרים וטובים, אף זכה לכינוי העברי העתיק ז` טובי העיר, או בראשי-תיבות זט”ה. נשתמרה המילה זט”ה בפי העם עד שנשתכח מקורה. היו אפילו שחשבו שמילה ערבית היא.במשך הזמן נתמסד הוועד וקבע לו מועדים לישיבות וזמנים לקבלת קהל – הכל בחדר קטן ומלא ספרים וגווילים באגפו העליון של בית-הכנסת. נתכנה החדר “אוֹדט זט”ה”, כלומר חדר-זט”ה.
