HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – הכותל
מילים: יוסי גמזו
לחן: דובי זלצר

עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר.
אמרה לי: “תקיעות השופר חזקות הן,
אבל השתיקה עוד יותר…”
אמרה לי: “ציון הר הבית”
שתקה לי: “הגמול והזכות”,
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.

הכותל – אזוב ועצבת,
הכותל – עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.

עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי: “למוות אין דמות אך יש קוטר –
תשעה מילימטר בלבד…”
אמר לי: “אינני דומע”,
ושב להשפיל מבטים,
“אך סבא שלי, אלוהים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים”.

הכותל – אזוב ועצבת…

עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מן החי”ר.
אמרה לי: “עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר”.
אמרה לי: “אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו.
כי מה שנתתי לכותל רק אמש,
גדול ממילים ומכתב”.

הכותל – אזוב ועצבת…

עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: “אשרי שזכינו כולנו”
ושב, ונזכר, לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת
יחיד בין עשרות טוראים.
אמר לי: “מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולווים

הכותל אזוב ועצבת