HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – שוחד לכל פקיד
בעיון בפנקס של שנת 1804-1805, ראיתי את התמונה לנגד עיניי ללא כחל וסרק: רשימות של תשלומים שכותרתם “הוצאות חמס” למאות אנשים – בעיקר הגויים השליטים, כל אחד ותפקידו ושררתו, והסכום שקיבל ולעיתים בעד מה. כסף לעניים לא נשאר. תקציב הקהילה היה משועבד לחובות, לריבית-עתק ולתשלומי השוחד שנאלצה הקהילה לשלם מדי יום, שבוע, חודש ושנה לפקידים ולקצינים של השלטון העות’מאני, בכירים כזוטרים. אתננים קבועים שהונחלו מפקיד לממלא מקומו. תשלומי ריצוי (“לסתום את פיו”, “פרס” לבן דודו של המושל על ש”הבאיש ריחו של שומר רשע”), דורונים – מי ורדים, סוכר, טבק – והכול כדי “לשמן” את המגע היומיומי עם השררה.
