HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – תחפושת, לפי הגדרה שרירותית למחצה שלי, ההולמת את הסיפורת המקראית, היא אימוץ זהות זרה המיוסד על חוסר כנות, באמצעות לבוש שונה, כיסוי פנים, שינוי המשלב הלשוני וכיו”ב, בין כדי לבחון את הזולת (כשהמתחפש נמצא בעמדת יתרון) ובין כדי לשנות מצב קיים (כשמתחפש נמצא בעמדת חולשה).
הדרמה – טרגדיה וקומדיה כאחד – מרבה בתחבולת התחפושת, ודי אם נזכיר מן המחזות השקספיריים את הקומדיה “הלילה השנים עשר” מחד גיסא, ואת הטרגדיה “המלך ליר” מאידך גיסא. יסודות של טרגדיה אינם חסרים בתחפושת המקראית, כגון שאול המתחפש בייאושו נוכח שתיקת השמים כדי לילך אל בעלת האוב (שמואל א כח), ובאלה נאריך בהמשך הדברים. אך גם היסודות מרובים, כגון תחפושתו המגושמת של יעקב המבקש לזכות בברכת יצחק, וחשדותיו החוזרים ונשנים של האב העיוור המציגים את יעקב כדג שנאחז במצודה. כאשר יצליח לבן בחסות החשכה להכשיל את יעקב כהרף עין, ולהמיר את לאה ברחל, יגיע היסוד ההומוריסטי לשיאו: הנקמה מתוקה, והפיכח נפל ביתר קלות מן העיוור בפח שכרה לעצמו. יסוד קומי נוסף ניכר במעשה הצבא הארמי שבא ללכוד את אלישע. אלישע מכם בעזרת ה’ בסנוורים, ושוו לנגד עיניכם את התמונה של חיל שלם מוכה בעיוורון צועד אחר פיכח אחד (משהו מעין החלילן מהמלין) אל לב המלכודת, אל שומרון המוקפת חומה, בהבטחה כי שם ימצא להם האיש אשר יחפשו (מלכים ב ו יג-כג), ונסתפק בדוגמות אלה.