HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – בשנת 1991 ארז המשורר יהודה עמיחי מזוודה, אסף את משפחתו — אשתו חנה ושני ילדיו דוד ועמנואלה — ויצא למסע שורשים בגרמניה. בין העיירה וירצבורג שבה נולד למחנה ההשמדה בוכנוואלד, בין קברי משפחתו לפסי הרכבת הנשקפים ממרפסת ביתו — עלו הזיכרונות של ילד בן 11 שעלה עם משפחתו לארץ ישראל, לבנות בית בירושלים. לכתוב עליה כפי שאף אחד אחר לא היטיב לכתוב.
משורר מאוד ישראלי, עמיחי. המשורר העברי המתורגם ביותר, חתן פרס ישראל ומי שהיה מועמד בולט דרך קבע לפרס נובל לספרות, אבל דווקא שם, בווירצבורג, קיבל עמיחי מזכרת שעירערה אותו שנים ארוכות; הייתה זו חתיכת מצבה של קבר יהודי עתיק, שפורקה מגדר שסבבה מנזר בעיר הולדתו. גדר שהורכבה כולה משברי מצבות יהודיות שנותצו בימי הנאצים.
