HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – מתתיהו מרגלית
משוררת דו-לשונית, והישראלית הראשונה שכותבת שירה מודרנית בלדינו. שירה הראשון פורסם בעתון “אל טיימפו” שיצא לאור בישראל (1953). פירסמה חמישה-עשר ספרי שירה, והחל מספרה החמישי הדו-לשוני (“חצר חרוכה”, 1988) יוצרת בעיקר בלדינו וספריה יוצאים בעיקר בספרד.
מוקדי שירתה הם הגעגוע ליפה ולקסום והחייאת תרבות הלדינו. שירתה עוסקת גם בנושאים האופייניים למסורת השירית הלירית, כמו טבע, אהבה, היחסים בין מציאות לחלום ועוד, וכן בנושאים המתקשרים לביוגרפיה האישית והתרבותית שלה: זהותה ומורשתה האתנית והמשפחתית היהודית-ספרדית. כך ב”אלגריקה” (1992); תודעת השואה (בעיקר ביחס לקהילת יוון), גירוש ספרד, הנופים והתרבויות של ספרד ושל יוון ב”חשופה” (1987); המיתולוגיה היוונית ושירת קוואפיס ב”מדרגות של חצות” (1995). לעתים מתייחסת שירתה גם לאקטואליה, למשל למלחמת לבנון ב”קלפים לבנים” (1983).
הפואטיקה שלה מאופיינת בלשון גבוהה, בפיגורטיביות ובאי-סדירות מבנית ומצלולית. עם השנים רוסנה העמדה הסנטימנטלית-נוסטלגית של שירתה המוקדמת ונעשתה מאופקת יותר, כמו בספרה הדו-לשוני “להעיר את השתיקה” (2003). תירגמה מספרדית את המשוררת הספרדייה אמפארו רואיז לוחאן (“גג” 18, 2008) ומלדינו את חלק הפרוזה במחזה המוזיקלי לפורים “אסתר” מאת שלמה ראובן (הוצג ב-1932 בסלוניקי). שיריה תורגמו לכמה שפות. היא מהמייסדות ומהעורכות של כתב העת לספרות בשפה הספרדית “אנטרילינאס” (2002-2006) וערכה את החוברת “לא נשכח” מס’ 2
