HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – התגלה סמוך לנהר הנילוס, פפירוס שבו מסופר על קיום חג הפסח לפני אלפי שנים

קיומו של פפירוס עתיק, מהווה את ההוכחה החוץ־תנ”כית הקדומה ביותר לקיום חג החירות היהודי. 
הפפירוס הזה נתגלה בסוף המאה ה־19 בחפירות של העיר יֵב, ששכנה על אי קטן בנהר נילוס בדרום מצרים, והיתה מזוהה עם סחר בשנהב (פירוש השם יב בשפת המקום משמעותו “פיל”, וכך גם משמעות שמו היווני של האי, “אלפנטינה”, היא “אי הפילים”). מסוף ימי בית ראשון התקיימה בה מושבה של שכירי חרב יהודים, ולפי אחת ההשערות המסקרנות, ממנה צמחה בהמשך קהילת יהודי אתיופיה.
“אחרי חורבן בית ראשון וגלות בבל, עלתה לגדולה ממלכת פרס והשתלטה על כל המזרח הקדום, לרבות ארץ ישראל ומצרים”, מספר פרופ’ אהרן מאיר, ראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, “חיילים יהודים שהוצבו ביב שירתו בצבא הפרסי ועסקו כנראה בשמירת הגבול בין מצרים לנוביה (סודן) שמדרומה. הם השאירו אחריהם מקבץ של פפירוסים וחרסים שמתעדים היבטים שונים של החיים שלהם. כך נמצאו, למשל, מכתבים שנשלחו מאדם למשנהו, חוזים, שטרות קנייה ומכר, כתובה של אחת הנשים היהודיות שגרה שם ועוד. הפפירוס שמכונה בפי החוקרים ‘איגרת פסח’, המתוארך לשנת 419 לפני הספירה, הוא אחד הממצאים המרתקים האלה”.