HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – אשתו של ראובן, רבקה (פייגה), שהיו לה ילדים קטנים וטיפלה באביה הערירי, סרבה להצטרף אליו בנסיעתו לארץ ישראל, וראובן יצא לדרך בלוויית בנו, משה. תיאור הנחלה, כפי ששמע מפי רייסלר, לא תאם את המציאות – במקום הייתה נחלה מוזנחת ובה רק  עבד סודני שהיה שייך לבעלים הקודמים. הוא מצא בוואדי חנין מבנה עזוב,  באר הרוסה ופרדס מוזנח. במשך כחצי שנה שיקם את האחוזה בעזרת בנו והסודני והכין את המקום לקליטת משפחתו. בתמוז תרמ”ג (1883) חזר לרוסיה עם בנו כדי להביא את משפחתו: אשתו, שלושת ילדיו ואחיו הצעיר. על התנגדותה של רעייתו התגבר בעזרת רבי  שלמה זלמן שניאורסון, שנתבקש להכריע איזה מצווה חשובה יותר, להישאר עם האב האלמן או לעלות לארץ הקודש, וקבע ששתי המצוות שוות, אבל נתן להם את ברכת הדרך.  בעקבות תביעה משפטית של ערביי  סרפנד אל חרב הסמוך לנחלה, נלקחו מלרר 486 דונם, ונשארו לו רק 1,418 דונם. לנחלה קרא “נחלת ראובן” על שמו.