HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – הוריו אפילו שלחו אותו לבית ספר קתולי בשם פֶּטֶרשוּלֶה במינכן, לשם עברה המשפחה שנה אחרי הולדתו; בקרב כל בני כיתתו, הוא היה היחיד ממוצא יהודי. ממוריו בפטרשולה טעם איינשטיין לראשונה את טעמה של אנטישמיות. כמי שאהב תמיד להיות העומד מן הצד, היה מנוי וגמור עם איינשטיין לדאוג לכך שאם הכול רואים אותו כילד היהודי, הוא יהיה גם יהיה הילד היהודי. הוא כתב על התקופה הזאת בביוגרפיה שלו: “הגעתי – למרות העובדה שהייתי בן להורים (יהודים) לגמרי לא־דתיים – לדתיות עמוקה.” הדחף הזה קיבל משנה תנופה כשהחליטו הוריו של איינשטיין, בחששם מפני לימודי הדת שהטילה המדינה כחובה, להזמין קרוב משפחה קשיש שייתן לו שיעורים פרטיים ביהדות, כדי לתת לאלברט הצעיר תחושה כלשהי של המסורת שאליה הוא משתייך. במשך כמה שנים, תחושה זו הייתה עזה מאוד. הוא סירב לאכול בשר חזיר, שמר על “מצוות הדת לכל פרטיהן ודקדוקיהן”, והמציא מזמורי תהילים קטנים לשיר לעצמו בדרך לבית הספר. אלברט איינשטיין הצעיר נעשה גם יהודי תיאיסטי וגם שומר מצוות