HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – מְחַיֶּה השפה נולד ב־1858 במחוז וילנה, בשם אליעזר יצחק פרלמן. בגיל חמש התייתם מאביו, יהודה־לייב. “הוא לא הבין את גודל ההפסד”, אומר בן־יהודה על סבו. “ילד בן חמש לא יכול להעריך מה זה לאבד אבא, אבל ברור שזה גרם לו להתבגר מהר וגם הקשיח אותו”. הבעיות הפיזיות שלו החלו כבר כשהיה זאטוט. הוא נפצע באצבע יד ימין וזו הזדהמה עד שלא הייתה ברירה אלא לקטוע אותה. “בן־יהודה לא זכר כלום מהניתוח שנערך בתנאים לא־תנאים באיזה פונדק בעיירה”, אומר הנכד. “הוא כעס על אמו תקופה ארוכה על שקטעה לו את האצבע. לקח לו הרבה זמן להבין שהיא הצילה את חייו”.

אמא ציפורה, שלא ידעה קרוא וכתוב, שלחה את הילד ללמוד בחדר ולאחר מכן בישיבה, שם נתקל בספר דקדוק עברי, והתאהב. הוא התחבר מהר לתנועת ההשכלה והפך כמעט בן־בית אצל שלמה נפתלי יונאס, יהודי עשיר שהיה גם דתי וגם פרוגרסיבי. שם פגש הנער את בתו של יונאס, דבורה, שהייתה מבוגרת ממנו בשלוש שנים. “דבורה הייתה המורה הראשונה שלו מחוץ לישיבה”, אומר בן־יהודה, “היא לימדה אותו שפות, והקשר ביניהם היה מיידי”.