HAPINÁ HAIVRIT, CON IRIT GREEN – תומאס, שלמד פילוסופיה והיה פובליציסט, התפכח בצעירותו מהשקפות אלה והיה לפילושמי ואוהד של הרעיון הציוני. נקודת המפנה בעניין זה הייתה כשיצא ב־1899 נגד משפטו של לאופולד הילזנר, צעיר יהודי בן 22 מהעיירה פולנה, שהואשם ברצח נערה מקומית כדי לשאוב את דמה לטקס דתי. מסריק גינה בחריפות את עלילת הדם, למרות האווירה האנטישמית שסחפה חלקים גדולים מהמדינה, והתגייס לטובת הילזנר. עמדתו הנחרצת והמוסרית של מסריק האב סייעה בסופו של דבר להמיר את עונש המוות שנגזר על הילזנר במאסר עולם (הוא שוחרר ב־1918).

תמיכתו בציונות ובזכות היהודים לבית לאומי, וגם אמונתו הנוצרית והתעניינותו בירושלים ובארץ הקודש, הביאה ב־1927 את מסריק, אז כבר נשיא הרפובליקה, לביקור ראשון מסוגו בארץ ישראל המנדטורית. סיבה נוספת למסעו, שנמשך גם במצרים וביוון, הייתה כדי לבקר בשלושת המקומות שנחשבו בעיניו לערש הציוויליזציה המערבית.